<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון למודים שער שני</h1>
<h2>דף סה:</h2>
בגמרא מקשה על מתני' מעשה לסתור ומתרץ חסורי מיחסרא והכי קתני, כי הא דע"ז בפ' השוכר (ס"ה ע"ב) גבי מתניתין יין נסך שנפל ע"ג ענבים ידיחם וכו' עד מעשה בביתוס בן זונין וכו', ופריך בגמרא מעשה לסתור ומתרץ חסורי מיחסרא והכי קתני וכו', וכן בכמה דוכתי איכא כי האי גוונא.
<h2>דף סח:</h2>
יש לשונות שוין במלה ופירושן חלוק כמו מהיום ולאחר מיתה, פעמים ר"ל מהיום גופה ולאחר מיתה, ופעמים ר"ל מהיום אם לא אחזור בי, וכן בבכורות (נ"ב ע"א) מסקינן אין לו לבכור קודם חלוקה, ובב"ב (קכ"ו ע"ב) מסקינן יש לבכור קודם חלוקה, ור"ל גופה דהוי מוחזק, וכן ר"ש אומר אין מצטרפין במעילה פרק קדשי מזבח (י"ח ע"א) ומפרש שם בגמרא אין צריכין לצרף, ובפרק בתרא דע"ז (ס"ח ע"ב) איכא כי האי לישנא, ר"ש אומר אין מצטרפין ור"ל כפשטיה, מדקאמר השתא מאיסור לאיסור אין מצטרפין דתנן הערלה והכלאים אין מצטרפין וכו', וכן בחולין (י"א ע"ב) דקאמר ליחוש שמא במקום סייף נקב הוה, ור"ל דאזלינן בתר הרוב ולא ניחוש להא, ובמכות (ז' ע"א) דהוה חיישינן, דקאמר דילמא במקום סייף נקב הוה, ור"ל סייף ממש, וזה ר"ל בגדיו וקורא לבגדיו סייף, ור"ת מיישב בדרך אחרת ואומר, ודאי אי לא שיילינן להו לא ניחוש לזה אבל אי שיילינן להו ולא ידע הוי ליה עדות מוכחשת, כי הא מעשה דבדק רבן יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים.
